♥ כל התמונות המופיעות באתר הינן באישור המצולמים 

 Join my Mailing list    

All rights reserved to Gili Chen © 

Israel +972545202874

gilichen10@gmail.com                                  

  • Facebook Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Instagram Social Icon

מיכל. כמו ציור

Tuesday, March 14, 2017

by Gili Chen

 

 

חווית הצילום של מיכל שמבטאת בעצם את העיניין כולו
תודה יקרה על השיתוף והכנות שלך

 

 

 

 

לפני חצי שנה בערך התחלתי תהליך: תהליך של לחבק את כל הצדדים שבי, את אלה שאני מעריכה ושואבת מהם את תחושת הערך שלי, כמו הכישרון והחכמה, וגם את אלה שלא  נתתי להם מקום – את המראה החיצוני שלי, שנתפס בעיני הסביבה כיופי. תהליך שבסופו אני מקווה לאהוב את היופי שלי ולא להרתע ולהתבייש בו.
הבנתי, במסגרת ההשתתפות בימי צילום אצל Anna Lukatsky וגם בהתעסקות שלי באמנות לסוגיה השונים – פיסול  וצילום – שאם אני בתוך התהליך היצירתי והאנרגטי, המוצר הסופי נמדד בצורה שונה ואוהבת יותר ומקבל משמעות אחרת. ויש חשיבות של הת
הליך והשתחררות מהתלות בתוצאה, בתוצר.
 

 בשבת עברתי תהליך בונה ומשחרר, שבא כהמשך ישיר לתהליכים ולתובנות הקודמות. הקדשתי יום שלם לסדרת צילומים אישית אצל Gili Chen, צלמת מדהימה ומוכשרת וחברה טובה. גילי עושה סדרת צילומים אישיים שנקראת "כמו ציור", בה המצטלמת הופכת להיות המוזה ליצירת אמנות, שהיא הצילום הסופי.

בדרך כלל אני נתפסת בעיני הסביבה שמחה ומוארת, תמימה ומתוקה, מין סוג של פיה, ונוס של בוטיצ'לי. גילי ראתה אצלי את הדרמטיות והחושניות ולקחה אותי לשם במשך סשן צילומים שלם עם ביגוד, איפור, תאורה וסט בסגנון יותר ויקטוריאני ואפל, שאני מאוד אוהבת. נהניתי במשך היום מאוד,  גם מתוך ידיעה שאני צריכה להתמסר לתהליך כדי להפיק ממנו את המירב וגם סתם, כי היה ממש כיף להתלבש ולהתאפר, להשתחרר מאני היומיומית ולהיכנס לדמות שהיא שונה ואחרת, מעיזה ומפתה. אני האחרת, שקיימת בי, אבל בסתר. רקדתי ועשיתי פוזות והחלפתי תלבושות והיה פשוט קסום ומענג.


 ואז הגיע הרגע שבו העפתי מבט בתמונות מעל מסך המחשב. התגובה הראשונה שלי היתה – אוי! אני נראית שמנה וממש לא יפה ורואים לי את הקמטים והקפלים ו... כל הדברים הרגילים שאנחנו חושבות ומרגישות כשאנחנו מסתכלות על צילומים של עצמנו. כולנו. גם אם אנחנו בשלום עם עצמנו ועם הגוף שלנו וכו' וכו'. ואז, במבט שני ושלישי, פתאום, מתוך הדיבור על אמנות ואור וקומפוזיציה, שהיו בסטודיו כל היום ובהכנות כל השבוע, התחלתי לראות את האמנות – את הקומפוזיציה, הסגנון, הצבע, המשחקים של האור והצל והצבעים והתנועה, את המבט בעיניים שעושה את ההבדל בין סתם תמונה יפה לבין תמונה חזקה.

 

פתאום יכולתי לראות מתי הייתי שם באמת, מתי התמסרתי לרגע ולמצלמה ומתי סתם שיחקתי ועשיתי פוזות מתוך מודעות שזה בשביל צילום. פתאום לא הסתכלתי על עצמי ועל תמונה שלי, אלא על יצירת אמנות, על אובייקט שאפשר לשפוט אותו בפרמטרים ספציפיים של איכות. הגעתי למסקנה שההסתכלות שלנו משנה את התפיסה. זווית המבט מכתיבה את האופן שבו נקבל את המוצר המוגמר. הצורה שבה אני מסתכלת על יצירת אמנות אחרת לגמרי מהצורה שבה אסתכל על תמונה שלי. פתאום נראיתי לעצמי בחלק מהתמונות ממש יפה, ממש כמו ציור.

אז ברור שלא כל צילום שלי יכול להגיע לרמה של יצירת אמנות מוקפדת ומושכלת כמו אצל גילי, אבל אני יכולה לנסות לבחון את עצמי כך. ואם לא כל הזמן אז לפחות ליום אחד, בסדרת צילומים אחת או אפילו רק בצילום אחד. 

 

 

 

 

 

 

Share on Facebook
Please reload

Recent Posts

March 14, 2017

Please reload

Archive
Please reload

Search By Tags

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Follow Us
  • Instagram Social Icon
  • Pinterest Social Icon
  • Facebook Basic Square